במשך כמה ימים היה פסטיבל במקלוד-גאנג'. גם ככה העיירה צפופה, הרחובות צרים, ההודים מתעקשים שכל הרחובות יהיו דו-סיטריים למרות ששתי מכוניות לא ממש עוברות שם, בצידי הרחוב ישנם תמיד רוכלים וקבצנים, השוליים בדרך כלל עם בורות או אבנים ועכשיו גם יש שוק ופסטיבל. הכל מלא בדוכנים שמוכרים רק שטויות: צעצועים בשקל, כלי פלסטיק, פרחי פלסטיק ומלא שטויות מהסוג שמוצאים אצלנו בחנויות "הכל בדולר". בלאגן שלם אבל צבעוני. אני מוצאת שם פלאפון צעצוע שמצלצל במוזיקה הודית, לרעות ולגאיה. אופנועי-פלסטיק דומים לאלו שלנו לטל ועדי ומדבקות למצח לאדוה ואופק. באופן מפתיע אי אפשר להתמקח עם ההודים האלה. במילא הכל גרושים... בכניסה לעיר אפילו הגיע לונה פארק קטן. גרוטאות עומדות ואיזה הודי מזיז אותם. לא ראיתי אף ילד הודי על הדברים האלה. כנראה שגם האמהות ההודיות אוהבות את הילדים שלהם... ובכל זאת באים כמה הודים וטורחים לסחוב את הגרוטאות האלה איתם לפסטיבל ומתפרנסים מזה. או שלא.
 Image-40.jpg |
 Image-41.jpg |
 Image-63.jpg |
 Image-119.jpg |
 Image-120.jpg |
 Image-121.jpg |
 Image-100.jpg |
 Image-103.jpg |
 Image-105.jpg |
 Image-106.jpg |
 Image-107.jpg |
 Image-112.jpg |
 Image-113.jpg |
 Image-116.jpg |
 Image-118.jpg |