הדבר המוזר הראשון שקרה בדרמסאלה היה היום בבוקר. התעוררתי כמה פעמים מקולות רועשים של ציפורים. זה הזכיר לי קצת את צפצופי המכוניות בבוקר יום חול בארלוזורוב 4. לא משהו שממש מפריע לי לישון, בעוד אני מתלבטת אם להתהפך לצד שני או להישאר לישון באותו צד. אני שומעת את יהל ממלמל משהו לגבי ריצת בוקר. הנחתי שהוא מדבר מתוך שינה תוך איזה חלום בלהות, אבל פקחתי חצי עין ודרכה הוא היה נראה מאוד ערני. כך גם דרך העין השנייה. הצעה כזו מיהל, נשמעת לי, עדיין די הזויה, ובסך הכל אנחנו במקום די הזוי ובכל זאת פיתחתי לי מוניטין מסוים של ספורטאית והאפשרות שיהל יציע לרוץ ואני אתעצל עדיין נראתה לי משפילה מדי. בכל זאת, זה היום הראשון שלי בדרמסאלה, זה בטח יעבור אוטוטו. באמת הצלחנו לקום ב-7:30 , להתלבש ולצאת לריצה. מחזה של בחור ובחורה בבגדי ספורט רצים בבוקר ברחובות דרמסאלה, היה הדבר הכי מוזר שההודים ראו כנראה בימים האחרונים (הייתי אומרת בשנים האחרונות, אבל נראה שבכל זאת קורים כאן דברים ממש ביזארים בתערובת של ההודים, הטיבטים והתיירים שמסתובבים פה, אז אני לא אתחייב ליותר מכמה ימים). ההודים הסתכלו עלינו וחייכו חלקם אפילו עמדו וצחקו בכל רם כשאנחנו עוברים על פניהם, נראה שהם לא בטוחים אם רודף אחרינו איזה יאק עצבני או שסתם לקחנו איזה טריפ רע. אחרי שחצינו את העיירה נכנסנו לשביל ביער רטוב ואז הדרך נהייתה ממש יפה והריצה כייפית (עד כמה שאני יכולה ?????? מריצה) אחרי 20 דקות ריצה ביער יהל התחיל להשתעמם מהקצב שלי החלטנו לחזור, רצנו חזרה תוך כדי הגברה, אני מגבירה ויהל איתי, אני מגבירה עוד והוא אחרי, ספירנט של סוף והגענו. יהל גמור, אני יכולה לנשום לרווחה. לא בטוח שנעשה את שוב...