Happy Birthday Yahel!

ליום ההולדת של יהל החלטנו לברוח לכמה שעות מהלחץ של הכנת ארוחת ראש השנה והבלאגן בבאגסו ולעשות טיול יום. רציתי להגיע לאיזה פסגה מקומית, שיהיה קצת דרמתי אבל העננים אותתו לי לרדת מהעניין. אז החלטנו לרדת למעיינות החמים  בעמק קנגארה. אג'יט התעקש שניקח את האוטו שלו ולא את האופנוע כי עלול לרדת גשם. הוא לא טעה ושמחנו שהקשבנו לו. כל הדרך לעמק ירד גשם. קצת מבאס אבל באוטו זה לא נורא בכלל, הכפרים שעוברים בדרך יפים, הנופים מהממים ואנחנו יבשים. מצאנו כמה שבילים שהולכים למעיינות החמים אבל הגשם לא הפסיק, החלטנו ללכת למסרור - מקדש בנוי בסלע מרחק חצי שעה נסיעה. הגענו והגשם באמת הפסיק. ראינו את המקדש. כניסה פנימה עולה 5 רופי להודי ו 100רופי לתייר. יהל הסביר לזקן בכניסה שהוא בעצם הודי, אבל הזקן לא האמין לו... יהל נעלב והחליט לוותר, במילא המקדש מרשים יותר מבחוץ מאשר מבפנים. עשינו סיבוב שתינו צ'אי. כבר נהיה צהרים והגשם כבר די הפסיק החלטנו לאכול צהרים ולנסות שוב למעין החם. מצאנו איזו דאבה שענתה לדרישות של יהל: מקום מוזנח ומגעיל, 2-3 פתיליות עם סירים, בעל בית שמן (לפחות כרס מתחילה) שעומד ומבשל וכמה הודים שאוכלים. קיבלנו אורז ודל וסבדג'י. לא חריף, לי זה בסדר, ליהל מצוין. לא האוכל הכי טוב בהודו, אבל מסוג המנות שתמיד עושות לו טוב. הבטן מלאה, זמן טוב לאיזה אמבטיה חמה. ממשיכים באוטו למטה, באמת נראה שמתבהר. חנינו את הרכב לצד הכביש, איפה שנראה שיש סיכוי שהשביל מגיע למטה-מול המעיין. התחלנו לרדת. למטה הנהר שציפינו לו, צריך לחצות אותו. אנחנו רואים שני הודים מעבירים חזרה אישה הודית על הכתפיים. המים מגיעים להם בערך לחזה, אבל הם צועדים. אנחנו מתלבטים איך לעבור, מתפשטים לבגדי ים ונכנסים למים. המים קרים אבל די נעים, השמש בשמים. יש אבנים גדולות בנהר והוא די בוצי, לא רואים את הקרקעית ואיפה דורכים, כשהמים בגובה התחת, הזרם כבר נהיה חזק וקשה לעמוד ולהתקדם יהל מפחד שנחליק עם התיקים למים אנחנו עושים כמה צעדים חזרה. בינתיים ההודים חצו בשלום עם האישה ומיד מציעים לנו את עזרתם: ייקחו את התיק, אותנו, מה שרק נרצה. יהל לא מוכן להסתכן עם התיק. נכון שהאישה הגיעה יבשה, אבל אישה הודית רטובה זה לא סיכון כמו מצלמה רטובה. הוא מבקש מההודי שיישאר עם החפצים בזמן שאנחנו במעין. ההודי לא נראה מעוניין, הוא מתעקש שהוא ייסחב את התיק. יהל מחליט להחביא את התיק ואנחנו עושים ניסיון נוסף. הזרם באמת חזק ככל שמתרחקים מהשוליים. אנחנו מחזיקים אחד בשני, אבל זה לא ממש עוזר האבנים בקרקעית גורמים לנו לאבד את שיווי המשקל כל הזמן. אני מרגישה מאוד לא טוב להשאיר את התיקים מאחור, גם בתיק נמצאים כל הדברים לחגיגת יום ההולדת של יהל ובשביל זה באנו, יותר מאשר למעיינות החמים. אני קצת בלחץ. אני חוזרת ליבשה. יהל אומר שאין בעיה לחצות, אפשר גם לבקש עזרה מההודי, אבל אני, לא טוב לי. עד שנחצה, עד שנהיה במעין, עד שנחזור, כבר יהיה מאוחר נהיה בלחץ לחזור ועוד לא חגגנו יום-הולדת. אנחנו מחליטים להישאר כאן בנהר. שוחים ליד הגדה נגד הזרם, המים כבר נעימים אחרי שהתרגלתי, אימון שחיה מצוין ובסוף מתייבשים בשמש. אני שולפת ערכת שטח לימי הולדת - ממתקים, דגלים טיבטים, הקדשה של שיר, ברכה ונר. אחלה טקס. יהל מתרגש מהכל. חיבוקים בשמש שמתחילה לשקוע והכל מאוד נעים ושליו.  החגיגות הגדולות והרועשות מתוכננות למחרת, יחד עם ערב ראש השנה, הרבה חברים, עוגות ונרות יום-הולדת אמיתיים. היום, למרות שמזג-האוויר ניסה לקלקל לנו, בסוף הצליח לנו יום-הולדת רגוע ורומנטי. לא חייבים מסעדת יוקרה לרומנטיקה. אבל זה בהחלט עושה הכל יותר קל...

לתמונות...