Thanedar - Jubbal

אנחנו מתעוררים ליום בלי נסיעה. החלטנו להעביר כאן עוד לילה. אוכלים ארוחת בוקר עם שני הזוגות ההודים שמטרטרים את המלצר בכל מיני בקשות, רוצים קפה אבל מים בנפרד וחלב בנפרד, זה רוצה פארנטה, זה חביתות, זו קורנפלקס... בית מלון. אנחנו מבסוטים מהפארנטות (מן פיתה דקה עם מילוי גבינה או תפו"א) עם היוגורט, יש גם ריבת תפוחים תוצרת בית וצ'אי כמובן. אנחנו נפרדים משני הזוגות לא לפני שמקבלים מהם כרטיס ביקור ובקשה להיות בקשר. את היום הזה אין טעם לפרט. אנחנו פשוט עושים רק מה שכיף לנו, יוצאים לטיול עם בעל המקום שמאוד רצה לקחת אותנו לטרק ומידי פעם חשבתי שהוא הולך לחטוף התקף-לב בדרך. מדברים איתו על המון דברים, יש לו המון רעיונות והוא מתייעץ עם החלק האדריכלי שבי. אחר כך מסתבר שהוא חושב על לקנות אופני שטח לאורחים שלו. אני כמובן תומכת בהתלהבות. הוא מראה לנו את מטע התפוחים שלו, מסתובבים ביער וחוזרים תוך 4 שעות. הוא מאוד דואג שאולי 4 שעות היה לנו יותר מדי והעדפנו רק שלוש וחצי. רואים שהוא רגיל לאורחים מפונקים במיוחד. אנחנו מרגיעים אותו. הוא מנצל את זה שהלכתי לעשות פיפי ומזמין אותנו לבוא שוב, להתארח חינם, ולעזור לו עם פרויקט של בניית יחידת נופש במטע התפוחים שלו, משהו מבודד לזוגות צעירים. למה לא. נשמע טוב, אלוהים גדול, נראה כשנהיה בדרך חזרה. ארוחת צהריים מאוחרת שלאחריה הוא מציע לנו את החדר הפינתי שלמעלה. הוא התפנה מהזוג ההודי.. טוב, אז זה לא שהמשפחה שלו הייתה שם כמו שהוא אמר... לא משנה, אנחנו עוברים בשמחה לחדר הפינתי, 180 מעלות של חלונות עם נוף, שמש נכנסת ואנחנו הולכים לישון איתה צהרים. אחרי תנומה קלה אנחנו קמים, יושבים לראות את השקיעה בוורנדה, כמו שיהל אוהב לקרוא למרפסת הקטנה בקומה השנייה, כוס של צ'אי ועוגיות מתלוות אלינו. בעל הבית אומר שידידה שלו הזמינה אותו אליה והוא מציע שנתלווה. יש לה בית מהמם ולמעשה היא הייתה נשואה לבן של האמריקאי, מביא התפוחים, בנוסף היא גם שרה בממשלה של מדינת הימאצ'ל. נשמע מעניין, אנחנו איתו. הוא מספר לנו את הסיפור שלה, והביקור אצלה היה פשוט חוויה מרתקת. אישה מאוד מיוחדת. היא רוצה לשפץ את הבית ואנחנו מנסים לתת המלצות. כשהיא שומעת שיהל עבד עם הטיבטים הם מאוד מתעניינת ומספרת גם רשמים שלה. היא מעוניינת בביקור אצל הדלאי-למה, כי יש לה עובדת מאוד קרובה שחולה מאוד, ראתה כבר את כל המומחים המערבים ורוצה את ברכת הדלאי-למה. יהל מבטיח לנצל את הקשרים שלו ולארגן ביקור רשמי. זו לא צריכה להיות בעיה. הבית שלה באמת יפה, בעיקר הריהוט והגינה. חבל שחושך וכבר לא רואים בחוץ. היא באה לכאן רק ללילה אחד בחשאי. רוב הזמן בתקופה זו, היא בקרית הממשלה בשימלא (Shimla). שלא נספר לאף אחד שהיא כאן... אנחנו מבטיחים. חוזרים די מאוחר, ירח מלא מאיר לנו את הדרך חזרה. זה היה ביקור מרתק מבחינתי.  אני עוד מספיקה ללמוד מאשתו של בעל הבית להכין פאטיר – גלילות של בצק עם עלי-ארביד (ירק קרוב לתפו"א) אנחנו אוכלים ארוחת ערב, התחברות מהירה לאינטרנט, מקלחת ולישון.

היום הבא להאתקותי (Hatkoti) היה יום נוסף רצוף בדרכים מהממות, כפרים קטנים, נופים מדהימים. תכננו לישון בהאתקותי, כפר עם מקדשים בני 1000 שנה, אבל חוץ מהמקדשים וגסט-האוס שומם ומוזנח, אין שם כלום. אנחנו מחליטים להתקדם קצת ולחסוך לנו דרך למחרת. טעות קלה בדרך מביאה אותנו לג'ובאל (Jubbal) כפר שנראה ליהל עוד מרחוק יפה ומיוחד. אנחנו מחליטים לוותר על ההתקדמות ולחפש שם מקום לישון. מגיעים לרסט-האוס הממשלתי, אין עם מי לדבר שם, לא-רחוק רואים טירה מהממת,  אנשים אומרים שאפשר לישון שם, אנחנו ניגשים. הטירה באמת יפה ונראית אפילו מתוחזקת. אנחנו מבררים אם יש מקום לישון ומספרים שעשינו הזמנות. הם בודקים עושים טלפונים אבל זה לא מסתדר. אני בינתיים משוחחת עם כמה ילדים, נהיינו אטרקציה מאוד גדולה לתושבי המקום והילדים מנסים ליצור אתנו שיחה באוצר המילים המוגבל אבל מבטיח שלהם באנגלית. אני מצלמת אותם ומראה להם את התמונות והם כמובן נורא מבסוטים. יהל יושב עם מנהל המקום שנותן לו לדבר עם הבן של המהרג'ה בטלפון. הבן מתנצל ואומר שבלי הזמנה מראש אין להם אפשרות לארגן חדר. זה משהו שדורש התארגנות מיוחדת וכרגע אין לו את כוח האדם המתאים שם. טוב, במקום זה המנהל מסדר לנו לישון ברסט-האוס הממשלתי. נוחיות שהיא בכמה סדרי גודל מתחת לארמון וגם מתחת לטאנדאר, המקום של אתמול, אבל לא נורא. אחת הילדות שדיברה אתנו קודם מגיעה עם תפוח. היא מגיעה ליהל והוא שולח אותה אלי, היא נותנת לי את התפוח בביישנות וגם נשיקה ובורחת... איזה התרגשות. אנחנו מספיקים עוד סיבוב רגלי בעיירה, יהל מתגלח אצל הספר. המקומיים לא מצליחים להבין מה יש לנו לחפש כאן. גם אנחנו לא כל-כך אבל בכל זאת מקום חביב. יהל מוצא לנו דאבה מספיק מטונפת לארוחת ערב מוקדמת, ממתק ולישון.