טוב לשם שינוי נתחיל את הסיפור מההתחלה...

זה לא אומר שההמשכים יהיו מסודרים או יהיו בכלל... אבל כדאי להשאר אופטימיים....

אז כבר בנתב"ג מרגישים שלא ממש נוסעים לאמריקה או אירופה....

מביטים החוצה מהקומה העליונה ופתאום רץ בחוץ איזה פיפר קטן של ארקיע...

אני מחליט: "את רואה - זה שלנו".... התגובה של יעל - מה פתתתאום...

כן, כן, בטוח זה שלנו ... למה ציפית שישלחו JET לקפיצה כזו קטנה עד עמאן...כוללללה 40 דקות, כולל...

טוב אם זה שלנו - אני לא עולה....

טוב ברור שזה שלנו... עלתה כמו גדולה... קצת רועש ורועד אבל הגיע - ובזמן...

בעמאן - כבר מתחיל סיפור אחר.... אחרי סיור קצר ב-duty free, מגיעים ל-gate שלנו....

להפתעתינו, על המוניטור שמעל השער כתוב בגדול: Abu-Dabi, כמובן שזו טעות...

אבל ההמשך: "via Delhi" מעורר תהיות נוספות....

מה זאת אומרת אבו-דאבי דרך דלהי.... זה לא הגיוני גיאוגראפית....

רגע איפה זה בעצם אבו-דאבי...

יעל טוענת שזה באחת מנסיכויות המפרץ הפרסי.... מה שמחזק את ההנחה שזה לא הגיוני לנסוע לשם דרך דלהי...

בכל אופן, מה זה משנה, כל עוד לנו אין עצירות ביניים עד דלהי... שימשיכו מדלהי אפילו לקמצ'אטקה (זה דווקא הגיוני גיאוגראפית)....

על המטוס - שממריא בשעה ועשר דקות איחור, דרך אגב.... מתנפצות האשליות....

הקברניט, אחמד סאלמאן אבו מישהו, מודיע, באנגלית רהוטה וברורה (אם כי במבטא ערבי כבד): "ברוכים הבאים לטיסתינו לאבו-דאבי" ומשם לדלהי...

טוב, נו, לפחות ההגיון הגיאוגראפי חזר....  לי אין ספק שהמוניטור בעמאן לא "התבלבל" אלא נועד "לבלבל" ישראלים כמונו שבמקרה הטוב, רק היו שואלים אלף שאלות לפני שהם טסים לאבו-דאבי ובמקרה נפוץ אולי אפילו לא היו עולים לטיסה בכלל...

טוב, עכשיו כבר מאוחר מידי, פרפור קטן בבטן והשלמה עם גורלינו - if you can't beat them - join them.

תמיד רציתי להיות באבו-דאבי, רק חבל שלילה ולא ממש אפשר יהיה לראות את כל האיים המלאכותיים ארמונות הזהב והשנהב וכו'....

אבו-דאבי דווקא עובר חלק.... המתנה במטוס של כ-40 דקות, חצות הלילה זמן מקומי, חם מאד (בחוץ 33 מעלות - בפנים לדעתי יותר)....

הפלאפון מוצא (לאחר חיפוש ידני) שתי רשתות GSM - אבל שתיהן מתעקשות "גישה חסומה"... טוב לא נראה לי שמגיעים לפה הרבה SIM-CARDS של פרטנר-אורנג' ....

בדלהי נוחתים כשעה ורבע מאוחר מידי... כלומר 07:15 במקום 6:00.

הרכבת יוצאת מתחנת ניו-דלהי בשמונה ועשר דקות... התנועה בכבישים בשיאה בשעות הללו ועוד צריך לחכות למזוודות ולקוות שההודי שממתין לנו עם שלט "Welcome Yael & Yahel" - לא התייאש והלך הביתה....

המזוודות מגיעות די מהר, אנחנו רצים בטירוף דרך כל הפקידים שמפרידים ביננו לבין היציאה הנכספת מהטרמינל.

הנה ההודי - הנה השלט... namaste jee, very little time', jee... רצים... הוא מקבל פיקוד על דחיפת העגלה עמוסת התיקים, מיד בסיבוב הראשון נופל אחד מהם... אני מרים את התיק וצועק לו "צ'לו, צ'לו" שימשיך לרוץ אני כבר אביא את התיק...

הצחנה המוכרת מכה באף מיידית... מעבר תת-קרקעי צר, חסום בפרות ענק... ההודי קצת מפחד מהן ומאיט - אני משמיע גרגורי הפחדת פרות, מפחידים במיוחד תוך נפנוף ידיים וקפיצות.... זה עובד - הן מפנות את הדרך.... אזהרה ליעל, שלא תדרוך בתוצרת הטריה של הפרות, מגיעה בדיוק בשניה הנכונה והיא מדלגת כאיילה מעל הערימה... המונית (אמבסדור לבנה) ממתינה ולידה הנהג...מבוגר, הבחור שקיבל את פנינו זה העוזר שלו - יודע כ-5 מילים באנגלית....

מעמיסים ומניעים ... כולם בהתלהבות.... "maybe possible?"  אני מקטין ציפיות ומחפש בזכרוני מלון נחמד ליד תחנת הרכבת בו יהיה כדאי להעביר את היום.... מזגן... חיבים מזגן... השעה 7:45 בבקר וכבר חם מאד מאד מאד - והלחות איום ונורא.... ממש לא יום ל-sight-seeing בדלהי...

8:07 עצירה בכניסה לתחנת הרכבת... שלושה סבלים להם סימנתי כבר בשער, רצים ורודפים אחרי המונית... תייר זה תמיד יותר טוב... בטוח טיפ שמן... מגרשים סבלים אחרים שמתנפלים עלינו - "אנחנו ראינו אותם קודם" ....

כל סבל מקבל תיק גדול, יעל את שלה + קסדה, אני את שלי + קסדה ויאאלה רצים....

אני מספיק ללחוץ את היד של הבחור משדה התעופה... שרומז שאין לו מה לבוא איתנו לרציף....שהרי אנחנו מסתדרים טוב...

ואני תכננתי לת לא טיפ על הרציף... בעיה שלו.... הנהון תודה לנהג - ואני רץ לעקוף את הסבלים ויעל שרצה אחריהם...

תוך כדי עקיפה אני צועק להם את שם הרכבת ומקבל בתגובה את מספר הרציף - 3 - עכשיו אני יכול להוביל ולהגביר את הקצב...

מבט אחורה ליעל - מגלה הבעה שלא נתקלתי בה עדיין מעולם... אני מפרש את זה מייד: "הלם קרב"... לא ברורה לי רמת החומרה... אבל ליתר בטחון, לא לוקחים צ'אנסים, אני נותן לסבלים לעקוף אותי ולהוביל ומחזיק לה את היד, הכל תוך כדי ריצה בה אנו חולפים על איזה שרוף אחד או שניים...

ההבעה על פניהה מתחילה לחזור למשהו יותר מוכר... טוב עברנו את זה.... אנחנו קופצים על הרכבת שממש מתחילה לעשות קולות של "נוסעים"...

זהו, מכאן אפשר להרגע.... טיפ שמן לסבלים (למרות שהם רוצים יותר - יאאלה עופו מפה - מה אני פעם ראשונה בהודו - אני לא יודע שננתי לכם יותר ממה שאתם רגילים).... המיזוג עובד.... הפלאפון עובד.... ה-SMSים רצים גם לישראל וגם לדארמסאלה....

ובא לציון גואל.... good morning sir, good morning madam - breakfast please ?